ב-1970 פרץ גל טרור ברצועת עזה שכלל מקרים רבים של השלכת רימוני יד לעבר רכבים ישראלים. אירוע שכזה, בו נפצע נהג משאית, הוא נקודת המוצא לסרטו התיעודי של מוטי קירנשבאום, הבוחן ביסודיות את המצב ברצועה כד... להמשך
ב-1970 פרץ גל טרור ברצועת עזה שכלל מקרים רבים של השלכת רימוני יד לעבר רכבים ישראלים. אירוע שכזה, בו נפצע נהג משאית, הוא נקודת המוצא לסרטו התיעודי של מוטי קירנשבאום, הבוחן ביסודיות את המצב ברצועה כדי לנסות ולהבין את הקשר שבינה לבין ישראל, ואת הרקע לטרור. כאן כבר ניכרים הניצנים לסגנונו הקולנועי של קירשנבאום, שבו המציאות היא האריג ממנו הוא תופר את חליפתו. אין כאן כמעט עשיה "תיעודית" ישירה, מה שנותנת המצלמה (הרבה קלוזאפים), מה שמספרים המרואיינים, הנתונים הסטטיסטיים היבשים – כל אלו נקשרים דרך עריכה אימפרסיוניסטית וקריינות, כדי ליצור דיון קולנועי מודרניסטי כמעט לא רק ב"כיבוש" אלא גם באפשרויות התיעוד שלו.