אורי זוהר

נולד בתל אביב תחת השם אורי דז'אדק, להורים יוצאי פולין. ב-1954 התקבל ללהקת הנח"ל ושירת בה לצדם של חיים טופול, אריק איינשטיין, אברהם הפנר, גבי עמרני ואחרים. לאחר סיום השירות, המשיך עם חלק מחבריו ללהקה האזרחית "בצל ירוק". בסוף שנות החמישים חבר יחד עם חברו ללהקת הנח"ל חיים טופול ולאברהם (דשא) פשנל, ששימש כנהג שלהם ב"בצל ירוק", ופתח משרד הפקות, שעסק בהצגות בידור ובהמשך גם סרטי קולנוע. במהלך שנות השישים הפך לאחד הבדרנים הבולטים בישראל, והופיע בתוכניות רדיו, מופעי בידור, הצגות וסרטי קולנוע.

זוהר התחיל לביים קולנוע בשנת 1961, כאשר יצר את הסרט הקצר הנסיוני "תרגיל בסמלים פשוטים". ב-1962 היה שותף יחד עם נתן אקסלרוד ויואל זילברג ליצירת הסרט "עץ או פלשתיין", שסיפר את סיפורה של ישראל דרך קטעי יומנים של אקסלרוד. ב-1965 ביים את סרטו הראשון באורך מלא "חור בלבנה", יצירה נסיונית ונועזת, שלא זכתה להצלחה קופתית, אך כיום נחשבת לאבן דרך בקולנוע הישראלי. במהלך קריירה שנמשכה 12 שנה, ביים זוהר עשרה סרטים, שבהם הלך וגיבש בהדרגה שפה קולנועית ישראלית אותנטית וריאליסטית, שהגיעה לשיא בסרטיו "מציצים" (1972) ו"עיניים גדולות" (1974). סרטים אלה הפכו אותו ליוצר הקולנוע המוערך בישראל באותן שנים, ואף הובילו לזכייתו בפרס ישראל הראשון לקולנוע בשנת 1976, אותו סירב לקבל.

בשנת 1977 ביים זוהר את סרטו האחרון "הצילו את המציל", כאשר במקביל עבר תהליך מתקדם של חזרה בתשובה. בסוף שנות ה-70 עזב את עולם התרבות הישראלי, עבר לירושלים והפך לרב חרדי.